Categories

A sample text widget

Etiam pulvinar consectetur dolor sed malesuada. Ut convallis euismod dolor nec pretium. Nunc ut tristique massa.

Nam sodales mi vitae dolor ullamcorper et vulputate enim accumsan. Morbi orci magna, tincidunt vitae molestie nec, molestie at mi. Nulla nulla lorem, suscipit in posuere in, interdum non magna.

Guilad Shalit ou le dilemme d’Israël

Il y a en ce moment une campagne d’envergure en Israël pour exiger du gouvernement qu’il fasse tout ce qui est en son pouvoir pour libérer Guilad Shalit, le soldat de Tsahal capturé en territoire israélien par le Hamas il y a quatre ans.

On est sans nouvelles de lui depuis près d’un an. Alors que le Hamas refuse la visite de la Croix-Rouge, les terroristes emprisonnés en Israël ont droit aux visites, au courrier, au sport, au téléphone, à la télévision et mêmes aux études.

Les manifestants pour Guilad Shalit sont d’avis que le gouvernement doit obtenir sa libération à tout prix. Le prix que demande le Hamas est la libération de nombreux terroristes, dont beaucoup sont coupables de meurtres de civils au cœur même d’Israël, hors tout contexte militaire. Parmi ceux qu’Israël a déjà accepté de relâcher contre Guilad Shalit il y a selon le journal israélien « Yediot Aharonot » 100 terroristes qui ont assassiné 600 femmes, hommes et enfants israéliens dans des autobus, des restaurants ou en rue. Ces mêmes attentats ont aussi fait 1500 blessés.

Pour les uns la libération du soldat prime sur tout, mais pour les autres il y a à prendre en considération les conséquences possible du relâchement de terroristes palestiniens parce qu’une partie importante de ceux-ci est susceptible de récidiver. Une étude a été faite dans ce sens qui démontre que ce danger est réel.

La formule « à tout prix » que clament les manifestants est à plusieurs tranchants. D’une part cela peut avoir pour effet de durcir la position du Hamas et hausser encore le prix qu’ils exigent. D’autre part cette pression pourrait pousser le gouvernement à tenter une opération militaire pour mettre un terme à l’affaire. Cette opération serait conforme à une doctrine israélienne maintenant révolue qui consistait à ne jamais céder au chantage, et en même temps à tenter des opérations à haut risque pour sauver les otages. Quand ces opérations échouaient cela avait au moins l’avantage de dissuader les terroristes de récidiver puisque le chantage ne s’avérait pas payant.

Il n’est pas indifférent de rappeler à ce propos l’Opération Entebbe, où des terroristes du « Front populaire de Libération de la Palestine » détournèrent en 1976 un avion d’Air France vers l’Ouganda, pays gouverné par un dictateur sanguinaire mais bienveillant avec les preneurs d’otages. Une fois au sol les terroristes posèrent un ultimatum en vertu duquel les otages juifs (et pas les autres) seraient exécutés s’ils n’obtenaient la libération d’autres terroristes incarcérés dans divers pays. Le gouvernement israélien fit mine de négocier, mais dépêcha en grand secret des troupes d’élite à bord d’avions de Tsahal pour une mission qui est resté un cas d’école. Après 4000 km de vol en rase-mottes au dessus du continent africain ils surprirent les terroristes, l’armée ougandaise et le reste du monde en surgissant sur le tarmac de l’aéroport d’Entebbe qu’ils connaissaient par cœur. Trente minutes après s’être posés les avions redécollaient en direction de Tel-Aviv avec à leur bord une centaine d’otages sains et saufs. L’aéroport d’Entebbe fut dévasté, la tour de contrôle détruite et une dizaine d’avions de chasse de l’armée de l’air ougandaise pulvérisés. Quatre otages et un soldat de Tsahal y laissèrent leur vie.

Ce soldat s’appelait Jonathan Netanyahou, frère de Benjamin Netanyahu, l’actuel premier ministre d’Israël.

4 comments to Guilad Shalit ou le dilemme d’Israël

  • Ida Rossler

    Qu’Israël arrête de céder aux chantages, Guilat Shalid est-il encore en vie alors que personne ne l’a revu depuis sa disparition ? Même pas la Croix-Rouge ni aucune organisation humanitaire.
    On a vu deux cercueils débarquer du Liban….. après qu’Israël ait relâché des centaines de prisonniers, tout cela pour rien.
    Qu’on traite les prisonniers palestiniens de la même façon, aucune visite, aucun contact, plus on donne moins on reçoit, qu’on arrête de céder, il est temps

  • Micha Haklai-Zajdman

    Je ne vais pas ecrire une “meguila” a ce sujet, seulement j’aimerais quand-meme vous faire part de mes pensees au sujet de Gilad Shalit.

    Dans le Code Ethique de Tzhal (IDF) (redige, entre autre, par les Profs. Assa Kasher & Prof. Reches) il est ecrit de la maniere la plus claire et nette “qu’on ne laisse pas de prisoniers chez l’ennemi”. Aussi longtemps qu’il n’y aura pas de loi specifique a ce sujet, Israel EST OBLIGE de liberer Gilad.

    Israel est capable de se defendre contre la terreurs (des millions de NIS sont donnes au Ministere de la Defense pour cet objectif – je ne veux pas entrer dans les details, mais je m’imagine que ceux qui savent me comprendront).

    Souvenez-vous: Il y a quelques annees 5 soldats dans un tank, des jeunes soldats d’une unite de combat – pour etre plus specifique – des demineurs – ont ete tues pas un missile anti-tank lance de Gaza a Rafah – 5 soldats ont ete tues, entre autre le sergeant Lior Wishinsky, le fils des acteurs Shlomo & Osnat Wishinsky. Pour ceux qui se souviennent: leurs collegues soldats ont recu l’ordre de grimper a 4 pattes pour ramasser des morceaux de leurs corps respectifs pour les enterer en Israel, pour que les familles respectives aient un endroit ou se recueullir.

    Nous savons que Gilad est vivant, nous lui devons sa liberte, nous devons liberer TOUS les plus sales meurtriers que nous tenons comme prisoniers dans nos prisons. Une des raisons principales de garder ces prisoniers, c’est pour avoir une “arme” pour ce genre de “chantage”. Certains de nos dirigeants pretendent que liberer les plus odieux des meurtriers serait une grande erreur, vu qu’ils retourneront a commettre des actes terroristes. Comme j’ai mentione plus haut: AVEC LA TERREUR ISRAEL EST CAPABLE DE SE DEBROUILLER.

    MAIS NOUS AVONS UN ENFANT VIVANT QUELQUE PART, ET NOUS LUI DEVONS SA LIBERATION.

    Si Israel ne se depechera pas, nous risquons d’avoir un “Ron Arad No. 2”.

    C’est vrai que nous voulons tous hurler de nous conduire de la meme maniere envers les prisoniers palestiniens dans les prisons ici. Seulement Israel est un pays democratique et humanitaire. Vous n’aimerez pas lire le suivant: Marwan Barghoutti recoit TOUS LES JOURS TOUS LES JOURNAUX ET MAGAZINES ISRAELIENS ET ETRANGERS. Et Croyez-moi: je le sais de premiere source.

  • Micha Haklai-Zajdman

    Je dois vous faire un aveu: pour la PREMIERE fois j’ai “presque” compris les parents et familles de personne charcutees qui sont CONTRE la liberation de “bouchers” comme ceux qui ont sauvagement “charcutes” une famille de 5 membres.

    Je me sens obligee de vous faire cet aveu.

    C’est vrai que nous avons Gilad Shalit chez le Hamas, et que j’ai toujours ete pour la liberation de 100% des meurtriers pour sa liberation, mais apres l’horreur a Itamar, j’ai compris que tout n’est pas “si simple”.

  • Micha Haklai-Zajdman

    A MEDITER:

    משפחת שליט – נמאסתם!

    [צילום: פלאש 90]

    ——————————————————————————–

    גלעד שליט יכול היה להיהרג. זה מה שקרה לשני חיילים שהיו איתו ברגע החטיפה. מישהו זוכר אותם? ההורים השכולים של אותם שני החיילים (פאבל פלוצקר וחנן ברק הי”ד), היו בשמחה מוכנים להתחלף עם נועם ואביבה שליט גלעד נמצא בבור חשוך? שני חבריו נמצאים מתחת חצי טון שיש

    ▪ ▪ ▪

    החייל החטוף גלעד שליט הוא כמאמר הקלישאה, “עולם ומלואו”. ואם זה כך בעיני הבריות, הרי שמבחינת הוריו, הוא “יקום ומלואו”. ממשלת ישראל חייבת לעשות כל מאמץ סביר להשיבו הביתה.

    ואחרי שאמרתי את זה – כמה מילים נוקבות. יכול להיות שאחרי שיגור הרשימה לרשות הרבים, כלימה תציף אותי. נכון לרגע כתיבת שורות אלה אני שלם עם כל מילה: משפחת שליט נמאסה עליי. מרגיזה אותי חשיפת היתר, מרגיזה אותי הצורה שהם מדברים על ראש הממשלה, ובעיקר מרגיזים אותי המסרים היוצאים מפיהם.

    הקביעה של הסב לפיה ראש הממשלה בסירובו, גוזר את דינו של גלעד למוות, היא ילדותית, שקרית, אגואיסטית, מניפולטיבית בזויה ומכוערת. כשאבא נועם אומר: “נתניהו פונה לרגש המשותף הנמוך ביותר- הפחד”, הוא משקר. כשאימא אביבה אומרת: “אני לא רוצה אמפטיה, רוצה את גלעד”, זה בסדר, אבל כשהיא אומרת: “ראש הממשלה צריך להיות קשוב לרצון העם”, אני אומר לה: גם אני חלק מהעם, ואני נגד העסקה..

    הטענה של דובר המטה, שמשון ליבמן לפיה בכירי ביטחון לשעבר תומכים בעסקה, לא מוכיחה שאינה מסוכנת. את אותם מומחים אני שואל: האם גלעד שליט שווה שני חיילים? תשובה חיובית תציג אותם כבלתי מוסריים. תשובה שלילית תכניס את הדיון לפרופורציות. אני אומר פרופורציות, מפני שהמאבק למען גלעד, חרג מפרופורציות. מי שאיבד פרופורציות, מומלץ לא לקבל ממנו עצות. עם כל הכבוד, ויש כבוד- אביבה שליט היא לא האימא של ישו הקדוש.

    גלעד יכול היה להיהרג. זה מה שקרה לשני חיילים שהיו איתו ברגע החטיפה. מישהו זוכר אותם? לא צריך להעמיק כדי להיות בטוח שההורים השכולים של אותם שני החיילים (פאבל פלוצקר וחנן ברק הי”ד), היו בשמחה מוכנים להתחלף עם נועם ואביבה שליט. גלעד נמצא בבור חשוך? שני חבריו נמצאים מתחת חצי טון שיש.

    אומרים לנו בכירי הרופסים ששחרור מאות רוצחים לא יפגע בביטחון ישראל. אם להם מותר להשתמש בטיעון האווילי הזה, אז גם לי מותר: השארת גלעד שליט בידי החוטפים עד שיתרצו ויסכימו למה שהוצע להם- גם היא לא תפגע בביטחון ישראל.

    תפסיקו עם ההפחדות והאיומים. כל אזרחי ישראל בלי יוצא מהכלל, כולל ראש הממשלה (כל ראש ממשלה) רוצים את גלעד בבית. אלא שלמנהיג (כל מנהיג) יש שיקולים נוספים, ובמקרה הזה, הם שמכריעים את הכף. את הדבר החשוב הזה, הבין אפילו הכישלון הקולוסאלי אהוד אולמרט. רוצים להקים מפלגה למען שחרור גלעד? לכו על זה.